מאת זאב ברקן ואהוד חפר
הקדמה: הכתוב להלן אינו מאמר מדעי. הכותבים חפים מכל ידע
מקצועי בארכאולוגיה, אפיגרפיה או הידרולוגיה.
האחד למד ספרות והשני
רפואה וטרינרית. שנינו פנסיונרים, ולכן אולי הגענו למקום שממנו רואים רחוק רואים
שקוף [בתודה לפרופ' עודד
ליפשיץ]. לפיכך אין לפניכם מאמר מדעי, אלא ניסיון חובבני להבין אחת מתוך עשרות
השאלות הקשורות למערכת השילוח,
ראשון מפעלי המים מסוגו בעולם, וכנראה גם המסתורי ביותר מעולם. [חומר רקע נגיש ושווה לכל נפש נסקר
בתחתית הערות השוליים].
בכניסה לבית המעיין צילם: זאב ברקן
מבוא: בבוקר צח עמדנו בכפר סילואן, בכניסה לבית המעיין, וגילינו שההיסטוריה
אינה נחה על שמריה. המקום נחסם
בשער מסורג ומנעול. מלב
המאפליה הגיח המשגיח עם צרור מפתחותיו, אך לא היה לאל ידו להכניס אותנו. מחילופי
השיחות שלו עם
הרשויות בעיר דוד למדנו שהמקום הפך ל"שער הטובלים". להצדקת השם, הגיע
מאחורינו יצחק,
כיפה שחורה לראשו, מגן דוד גדול לצווארו, גורמטים
על ידיו, ומגבת על כתפו. השער נפתח לפניו, ללא דין ודברים
או כרטיס כניסה. עד
שהגיע האישור מגבוה, סיים יצחק לטבול, להתנגב ולהתלבש, ושב אל פני האדמה זך וטהור.
נכנסנו לנקבה לבדנו,
מתוך מטרה לבדוק משהו [ר. להלן] בנושא שיטת החציבה.
צילום של הנקבה משנת 1900
מתוך ויקיפדיה ערך נקבת השילוח
בדרכנו אל מפגש החוצבים היינו עדים ללא יאומן:
רוח עזה תשבר אניות
תרשיש: גל מתגבר והולך של נהמות,
יללות וצריחות נשים, כמו בסרט כאשר האינדיאנים
מסתערים למתקפה הסופית,
הגיח מאחורינו. נצמדנו למגרעת בקיר ועל פנינו חלף נחשול של תיירות אמריקניות,
כשהן מבטאות את
התרגשותן בכל אוקטבה אפשרית. לא היו נפגעים. הגיחון סיים את פעימתו. הנחשול חלף,
פני
המים שפלו מעט, ולאט
לאט נחלשו היבבות במורד הנקבה.
כתובת השילוח
[תמה] הנקבה. וזה היה דבר הנקבה.
בעוד [מניפים החוצבים את] הגרזן איש אל רעו ובעוד
שלוש אמות להנק[ב נשמע] קול איש
קורא אל רעו, כי היתה זדה בצור מימין ומ[שמ]אל. וביום
הנקבה היכו החוצבים איש לקראת רעו,
גרזן על [ג]רזן, וילכו המים מן המוצא אל הברכה במאתיים
ואלף אמה, ומ[א]ת אמה היה גובה
הצור על ראש החוצב[ים].
איך יכולה כתובת כה קצרה,
בכתיבה תמה וברורה, לעורר כל כך הרבה שאלות?. להלן חלק מהן:
1.
מי כתב, מתי, ולשם מה?
2.
מדוע לא נחצבה במקום פומבי?
3.
מדוע נחקקה רק על חלקו התחתון של הלוח המוחלק ומדוע לא נחקק דבר על
הלוחות המוחלקים האחרים?
4.
מהו הגרזן? בוודאי לא מה שאנו קוראים לו כך היום.
5.
מהי הזדה אשר בצור מימין ומשמאל?
דיון: לשאלות 1 ו-2 אין כל רמז לזנב של תשובה. לחלקה הראשון של שאלה 3 יש
תשובה מהדמיון הפרוע: החוצב
קיבל את הטקסט על שני
אוסטרקונים. לפני שהתחיל, נפל מידו הראשון והתרסק. כדי לא לאבד זמן, התחיל בקטע
השני, וכאשר סיים
אותו...(השלם כאוות נפשך). ניסינו להיות רציניים באשר לשאלה 4.
"גרזן על
גרזן": המילה מופיעה במקרא
ארבע פעמים: פעמיים ככלי חציבה [1] ופעמיים ככלי חטיבה [2]. המילה
הנרדפת קרדום מופיעה
שלוש פעמים ככלי חטיבה [3], והנרדפת ברזל שלוש פעמים ככלי חציבה [4] ו- 65 פעם
כמתכת. כנראה שלא
ניתן להקיש משם הכלי על צורתו הפיסית, ומכל מקום הגרזן המקראי הוא שם כולל לכלים
בעלי
קת קצרה, חדים במידה שונה.
הקרדום מציין כנראה כלי בעל חוד שטוח, בדומה לגרזן בן ימינו. האזמל מופיע שלוש
פעמים במסכת חולין
ומסכת כלים, ככלי שחיטה, נגרות וסנדלרות, ומכאן שהוא כלי חד, בדומה לאיזמל המנתחים
של
ימינו. נראה לנו,
לפיכך, שהחציבה התבצעה בכלי אחד [ללא אזמל], בעל חוד גס במישור הקת, דומה לפטיש
סתתים של היום.
הזדה, פרשנות קודמת: התפישה שהנקבה נחצבה תוך מעקב אחר סדק קרסטי או טקטוני היתה מקובלת
עד לא
מכבר, ולפיכך הזדה
היא סדק או מישור חילחול. התוספת "מימין ומשמאל" נאנסה, לכן, לפרשנות
לפיה לקבוצת
חוצבים אחת היה הסדק
מימינם, ואילו לנגדית משמאלם [רות עמירן]. פיתולה של גרסה זו עולה על פיתולי הנקבה
עצמה. בנוסף, הסבר זה
מתעלם מרוח הכתובת, שמשקפת התנסות אישית של מי שהיה שם, בוודאי לא משני
הצדדים בו זמנית. עם מחקרו
של פרופ. עמוס פרומקין, ששלל סדקים אנכיים ואפקיים כאחת, ניתן לוותר על גישה זו
לחלוטין.
הזדה לפי גישתנו:
א. שיקול טקסטואלי: המילה היא יחידאית. מבחינת הגזרון, היא נקשרת לזד, זדון ומזיד.
השערתנו, ללא סימוכין
לשונאיים, היא:
"בצדיה" היא מילה נרדפת ל"במזיד", אך הגזרון שלה הוא
"צד". לכן, יתכן שבגלל הקשר הסמנטי, יש
להבין את הזדה כמשהו
הקשור לצדדי החציבה.
ב. שיקול ביצועי: הנקבה תוכננה להעברת מים בלבד. מידותיה הן, לכן, המינימליות המאפשרות
עבודת כריה.
הגובה נובע מקומת
אדם, למעט קטעים גבוהים כתוצאה משגיאות תכנון. הרוחב, לעומת זאת, מספיק לשני
עובדים
לחצוב במקביל, כל אחד
בחלק שבין 40 ל-60 ס"מ. יכול מי לשאול מדוע שני חוצבים, בזמן שרוחבו של אדם
בודד גם
הוא היה מספיק להעברת
המים. התשובה נעוצה בטכניקת החציבה שלהלן.
ג. ממצאינו: עקב פעימות תכופות של זרם התיירים, הגבלנו את מאמצינו לחציבה העוורת
האחרונה של החוצבים מכוון הטירופיאון,
להלן "העוורת". עומק החציבה כמטר, וחתכיה מובאים באיורים 1 ו-2. בנוסף
ראינו לאורך הדרך את חריצי הצד של החציבה.
רוחב החריץ ועומקו כ- 5 ס"מ. הוא מופיע בפינה הימנית ו\או השמאלית העליונה,
בצד אחד או שניים, או מיושר
כלפי מטה ונעלם.
ד. מסקנותינו: בכל קבוצת חציבה עבדו שני אנשים בחזית, כל אחד בצמוד לקיר הצדדי.
תפקידם היה ליצור את
הזדות, כלומר בליטות לעומק
בשתי הפינות העליונות, תוך שמירה על קווי הקירות והתקרה. התקדמות זו הותירה
מאחוריה גבנון סלע,
שטופל על ידי עובדים נוספים. בדרך זו הושגה מהירות חציבה גבוהה יותר מאשר בשיטת
החוצב הבודד: חלק
ממסת הסלע טופל באמצעי שבירה או ביקוע מהצד, ורק חלק בכרסום חזיתי איטי.
קריאה חדשה של
הכתובת: הכתובת בנויה משני משפטים,
הראשון פותח כמשוער ב"...וזה היה דבר הנקבה"
והשני ב"וביום
הנקבה". מקובל היה להניח שהפתיחה הראשונה היא הקדמה כללית לכל הסיפור שבא
בעקבותיה
ברצף. אנו טוענים שהמדובר
בשני ארועים שונים- ארוע השמיעה וארוע "גרזן על גרזן", המתרחשים בהפרש
של
כמה שעות לפחות, הזמן
הנחוץ לחציבת כ-120 ס"מ.
בזמן
הארוע הראשון היו זדות בעומק של 30- 40 ס"מ ואולי יותר מצד אחד ואולי משני
הצדדים. מצב זה הותיר
שכבת סלע דקה, שעביה
ניתן להקבע בניסוי, שאפשרה קשר אקוסטי [איור4]. מבנה המשפט השני [הסמיכות בין
"גרזן על גרזן"
ובין "וילכו המים"] רומז אולי על מצב שבו היה כבר קשר עין בין הצדדים,
ונקבעה פריצה טקסית של
המחיצה האחרונה .
______________________________________________________________________________
[1] מל"א ו' 7 , ישעיהו י' 15.
[2] דברים ב' 19, י"ט 5.
[3] שמואל א י"ג
21, שופטים ט' 48, ירמיהו מ"ו 22 ("ובקרדומות באו לה כחוטבי עצים")
[4] מלכים ב' 5-6,
ישעיהו י' 34, קוהלת י' 10 ("אם קהה הברזל").
חומר רקע: 1. הערכים
"נקבת השילוח" ו- "כתובת השילוח" בויקיפדיה.
2. הרצאתו של פרופ. עמוס פרומקין "אור חדש בקצה המנהרה", יו-טיוב
3. רקע היסטורי לתקופה [מומלץ
ביותר] - עודד ליפשיץ: היסטוריה, מקרא ומה שקרה, יו-טיוב
תעלה שמאל
מתוך ויקיפדיה ערך נקבת השילוח
תקרה נמוכה מאד באמצע הנקבה
מתוך ויקיפדיה ערך נקבת השילוח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה