יום רביעי, 30 במרץ 2011
יום שלישי, 29 במרץ 2011
בראשית לז, ג - כתונת הפסים של יוסף
כתונת הפסים של יוסף
בהשראת בראשית לז, ג
ובהשראת שירו של אברהם אבן עזרא
כָּתְנוֹת פַּסִּים לָבַש הַגָּן וּכְסוּת רִקְמָה מִדֵּי דִשְׁאוֹ
וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ עָטָה כָל עֵץ וּלְכָל עַיִן הֶרְאָה פִלְאוֹ
צילם: זאב ברקן
ראו ביצוע של שיר זה ביוטיוב
יום ראשון, 27 במרץ 2011
תהילים קכא-א – מאפס יבוא עזרי
3 אפסים באותיות god
-
-
אֶשָּׁא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבוא עֶזְרִי
הפירוש המקובל לפסוק זה הוא מאיפה אוושע, אבל המילה "אין" פירושה "אפס". במקרה יש 3 אפסים בתוך האותיות שמרכיבות את המלה האנגלית לאלוהים - god
מושג האפס כמייצג את אחדות האל ואת נצחיותו משותף ליהודים, לנוצרים למוסלמים לפיתגוראים (שקוראים לו מונאדה) ולהודים (שקוראים לו בינדו)
במתמטיקה המספר עשר פירושו שיש קבוצה של עשר יחידות ובה אפס מספרים בודדים, וכן הלאה לגבי העשרות, המאות, האלפים...
ראו
-
עיבוד במחשב מאת זאב ברקן
יום שבת, 26 במרץ 2011
יום שישי, 25 במרץ 2011
יום חמישי, 24 במרץ 2011
יום רביעי, 23 במרץ 2011
יום שלישי, 22 במרץ 2011
יום ראשון, 20 במרץ 2011
דגל האהבה
בהשראת שיר השירים ב,ד: "...וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה"
עיבוד מחשב מאת זאב ברקן
קונספט: שחור הוא צבע של קבלה - הוא סופג את כל התדרים של האור. השמש מעניקה את חום קרניה באהבה לצדיקים ולרשעים, לחילוניים ולדתיים, לגברים ולנשים, לפלשתינאים ולישראלים.
-
איור השמש לקוח מ:
בנוסף, הצירוף "דגלו עלי" רומז לכיבוש, או לסימון טריטוריה, לדוגמה, כשהגיעו לירח (או לאוורסט) לראשונה - מיד תקעו שם דגל.
פסיפס יוסף ואחיו בחולון
פסיפס יוסף ואחיו בחולון
מאת אהרן גלעדי
במרכז העיר חולון, בפינת רחוב שלום עליכם ורחוב י"ל פרץ, על הקיר המערבי של בית הספר התיכון "אורט מיטרני" באדיבות משה רימר
(c)
יום שבת, 19 במרץ 2011
תהילים פרק ב, ד - יושב בשמים
"יושב בשמים ישחק - ה' ילעג למו"
תהילים ב, ד
צילם וערך במחשב: זאב ברקן
-
האות החמישית באלפבית העברי עשויה מגרגרי מלח
על רקע השתקפות של השמים במראה
-
אותיות עשויות מקווים
קווים מנקודות
גרגרי המלח מייצגים נקודות
-
באנגלית כותבים את האות ה"א כך:
HE
ובמקרה התרגום של הפסוק לעיל
HE that sits in heaven laughs
כלומר
האות ה"א שיושבת בשמים צוחקת
אסתר ג, ח - שונות
שונות בלבוש
=
וְדָתֵיהֶם שׁונוֹת מִכָּל עָם (אסתר ג, ח)
=
ראו מחקר בנושא הלבוש בחברה החרדית
באתר החברה בישראל
צילם: זאב ברקן
יום שישי, 18 במרץ 2011
שיר השירים ה, י - דגול מרבבה
דגול מרבבה
צילם וערך במחשב: זאב ברקן
-
הפירוש המקובל לפסוק העשירי בפרק החמישי בספר "שיר השירים"
"דודי דגול מרבבה"
הוא שהמאהב של הדוברת עדיף בעיניה על עשרת אלפים גברים אחרים.
הפירוש המילולי הוא שהמאהב נראה בעיניה כמו הספרה אחת
במספר 10000
שאכן נראית כמו דגל
כך שהפירוש המתקבל הוא שהמאהב הוא היחיד שנחשב בעיניה וכל
9999 האחרים ערכם בעיניה... אפס
יום חמישי, 17 במרץ 2011
יום רביעי, 16 במרץ 2011
יום שני, 14 במרץ 2011
יום ראשון, 13 במרץ 2011
יום שבת, 12 במרץ 2011
אם אין קמח אין תורה
אם אין קמח אין תורה
צילם: זאב ברקן
-
בדרך כלל כוונת הפתגם " אם אין קמח אין תורה" שפרנסה היא תנאי ללימוד תורה. הצילום לעיל מדגיש שהקמח צבעו לבן וספר התורה צבעו שחור. ככל הנראה ניגודיות עוזרת להבנה ומכאן הביטוי "ללבן (להפוך ללבן) את הסוגיה".
מאחר והצבע השחור הוא צבע כהה ולעומתו הצבע הלבן הוא צבע בהיר, קיבל הביטוי "להבהיר את הנושא" משמעות מקבילה לזו של "ללבן את הסוגייה". גם המילה "ברור" מתייחסת לפעולה של הוצאת העיקר מן הטפל, כמו שבוררים את העדשים. עיקר וטפל הם ניגודים. התועלת עולה ככל שמחדדים את הניגודים.
על החיבור שבין תורה לצבעים שחור ולבן אמר רבי פינחס בשם רבי שמעון בן לקיש: "תורה שנתן הקב"ה עורה אש לבנה. חרותה אש שחורה" (ירושלמי סוטה פ"ח ה"ג).
גם בסיפור תיבת נוח יתכן שיש התייחסות מובלעת לצבעים המנוגדים שחור (עורב) ולבן (יונה) אף כי לא כל היונים לבנות.
שמואל ב' ה, יא - התחלת הבנייה באבן בירושלים
בנייה באבן בירושלים
הבנייה באבן בירושלים היא אחד מן הגורמים שמעצבים אותה מבחינה אדריכלית כעיר מיוחדת במינה. כיום בנייה זו נשענת על חוק עזר עירוני שחוקקו הבריטים בתקופת המנדט, אבל תחילתה ביבוא של חרשי אבן פיניקים לפני שלושת אלפים שנים:
וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צור מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר וַיִּבְנוּ-בַיִת לְדָוִד (שמואל ב, ה, יא)
וְהַבַּיִת בְּהִבָּנותוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לא-נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנותוֹ (מלכים א, ו, ז )
==
צילם: זאב ברקן
יום שישי, 11 במרץ 2011
יום חמישי, 10 במרץ 2011
צילום רוח אלוהים
טחנת רוח בירושלים
צילם: זאב ברקן
-
שבשבת
צילם: זאב ברקן
רוח בדגל
צילם: זאב ברקן
-
אי אפשר לצלם את אלוהים, כשם שאי אפשר לצלם את הרוח, אבל אפשר לצלם את השפעתו, כשם שאפשר לצלם דגלים מתנופפים ברוח, גלים בים, אבק באוויר, שבשבות וכנפיים של טחנות רוח.
דימוי אלוהים לרוח מופיע כבר בפסוק השני בספר בראשית: "וְרוּחַ אֱלוהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". בתרגומי התנ"ך לאנגלית מקובל לתרגם את המילה רוח בביטוי "רוח אלוהים" כ- The spirit of God ולא כ- WIND. תרגום שכזה מרחיק את האפשרות של מי שאינו דובר עברית להבין את משמעותו של פסוק זה לעומקה.
גם את רוח האדם אי אפשר לצלם, ומבחינה זו רוח האדם דומה לרוח האלוהים [וַיּאמֶר אֱלהִים: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, כִּדְמוּתֵנו"ּ (בראשית א, כו)].
גם את רוח האדם אי אפשר לצלם, ומבחינה זו רוח האדם דומה לרוח האלוהים [וַיּאמֶר אֱלהִים: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, כִּדְמוּתֵנו"ּ (בראשית א, כו)].
בהבדל מן הרוח האלוהית שאיננה מוגבלת בזמן במקום וביכולת - רוח האדם מוגבלת. בהבדל מן הרוח האלוהית והאנושית למשב הרוח המוחשי יש כיוון (שאותו ניתן להמחיש באמצעות שרוול רוח או באמצעות שבשבת), ויש מהירות שאותה ניתן למדוד באמצעות מד רוח.
רוח האדם נקראת גם בשם "נשמה", מילה שדומה בצליל למילה "נשימה" שמציינת את הכנסת הרוח (שאיפה) לריאות ואת הוצאתה (נשיפה) מהן.
בגלל שהרוח אינה מוחשית לא ניתן לגעת בה, אבל ניתן לדעת אותה בעקיפין באמצעות הגוף, תנועותיו, הבעותיו, קולותיו. כשהמקרא מדבר על איש שיודע את אשתו לא מדובר רק על מגע פיזי אלא גם על מגע רוחני [וְהָאָדָם יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, א)] שמביא לעולם רוח אנושית חדשה. המילה דעת, כאמור, מציינת היכרות רוחנית, ולכן הבנת עץ הדעת כעץ פיזי שהיה נטוע בגן עדן היא בבחינת המחשה פסולה, שמפרה את הדיבר השני, "לא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ, ד).
הפסוק על בריאת המאורות ("והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים"- בראשית א, יד) עוסק גם בהמצאת הזמן. הזמן הוא יחס בין דברים. כמו הרוח הפיזית, רוח האל, רוח האדם, והדעת - לא ניתן לצלמו ישירות, אבל ניתן לצלם את גילוייו העקיפים: שקיעת השמש וזריחתה, זרימת החול בשעון החול, צל בשעון שמש, מחוגים בשעון קיר...
רוח האדם נקראת גם בשם "נשמה", מילה שדומה בצליל למילה "נשימה" שמציינת את הכנסת הרוח (שאיפה) לריאות ואת הוצאתה (נשיפה) מהן.
בגלל שהרוח אינה מוחשית לא ניתן לגעת בה, אבל ניתן לדעת אותה בעקיפין באמצעות הגוף, תנועותיו, הבעותיו, קולותיו. כשהמקרא מדבר על איש שיודע את אשתו לא מדובר רק על מגע פיזי אלא גם על מגע רוחני [וְהָאָדָם יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, א)] שמביא לעולם רוח אנושית חדשה. המילה דעת, כאמור, מציינת היכרות רוחנית, ולכן הבנת עץ הדעת כעץ פיזי שהיה נטוע בגן עדן היא בבחינת המחשה פסולה, שמפרה את הדיבר השני, "לא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ, ד).
הפסוק על בריאת המאורות ("והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים"- בראשית א, יד) עוסק גם בהמצאת הזמן. הזמן הוא יחס בין דברים. כמו הרוח הפיזית, רוח האל, רוח האדם, והדעת - לא ניתן לצלמו ישירות, אבל ניתן לצלם את גילוייו העקיפים: שקיעת השמש וזריחתה, זרימת החול בשעון החול, צל בשעון שמש, מחוגים בשעון קיר...
הירשם ל-
רשומות (Atom)