"גט" היא מלה בתר מקראית. במקרא הגט נקרא בשם "ספר כריתות" (דברים כד, א; ישעיהו נ, א; ירמיהו ג ,ח). בתקופת התנ"ך בעל יכול היה לגרש את אשתו על ידי נתינת ספר כריתות בידה. גם האיסור על גרושה להינשא לכהן, והאיסור על בעל שגרש את אשתו לשאת אותה בשנית, אם נישאה לאחר - מקורם במקרא (דברים כא, ג).
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתגרשים בישראל כעשרת אלפים זוגות יהודיים בשנה, ובסך הכל יש בישראל כחצי מיליון ילדים שהוריהם גרושים.
ראוי לציין כי גירושין אינם דבר מובן מאליו; למשל, נוצרים-קתולים לא היו רשאים להתגרש (חוקים אלה שונו ממש לאחרונה ברוב המדינות).
גם גירושין באמצעות "ספר כריתות" אינם דבר מובן מאליו; למשל, לפי הדת המוסלמית, בכדי שהגירושין יכנסו לתוקף, די אם הבעל אומר שלוש פעמים את המלה הערבית "טלאק" שתרגומה לעברית: "הרי את מגורשת".
בכל אופן, בעקבות האפשרות להתגרש, שאותה סללו חוקי המקרא, יש "תעשייה" סביב נושא זה שכוללת : עורכי דין, דיינים, יועצים, מרכזי מידע, קבוצות תמיכה, חוקרים פרטיים, כותבי ספרים ומאמרים...
פזמון חוזר של שיר "הגירושין" מאת חיים חפר וקורט ניטקביץ: "זה שלום זה שלום אחרון/ ויותר לא ניפגש/ כך נסגור את החשבון/ נתגרש אח נתגרש".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה