יום חמישי, 3 בדצמבר 2009

התנ"ך מפרש את עצמו

שקד- צמח מספר 14 בשביל התנ"ך בגן הבוטני בירושלים
צילום שלי


צמחי התנ"ך - שקד

כל הזכויות שמורות לעודד ישראלי 2009

-


לעתים אנחנו משתמשים במלים מקראיות בלי לדעת אם הן מציינות היום את מה שציינו אז – למשל "בוטנים".


השקד שמר על משמעותו במשך אלפי שנים, ככל הנראה בגלל שהוא מופיע גם כשם של עץ וגם כשם פריו של אותו עץ. שניהם מופיעים כמה פעמים במקרא.


יש בצפון השומרון התנחלות בשם שקד.


השקדים שבחלל הלוע נקראים כך כי צורתם דומה לצורת פרי השקד.

מעניין לראות שהמקרא אינו ממתין למפרשיו אלא מפרש בעצמו את המלה "שקד" כשקידה (ירמיהו א, יא-יב): "מקל שקד אני רואה... כי שוקד אני על דברי לעשותו" (כמו שהשקד הוא העץ שפורח ראשון כך גם יגשים האל במהירות את הבטחותיו לעמו).


דוגמאות נוספות לכך שהתנ"ך מפרש את עצמו:

השם יעקב נובע מן האחיזה שאחז יעקב בעקבו של עשו בלידתם (בראשית כה, כו, הושע יב, ד).

השם ישראל: (בראשית לב, כט): "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל".

השם קין- (בראשית ד, א) "ותאמר קניתי איש את ה'".

השם משה- "ותאמר: כי מן המים משיתיהו" (שמות ב, י).

השם יוסף - אסף אלוהים את חרפתי (בראשית ל, כג-כד).

השם גרשום: "גר הייתי בארץ נכריה" (שמות ב, כב).

השם אליעזר: " "כי אלוהי אבי בעזרי" (שמות יח, ד).

יש אומרים שישעיהו (ה, א) במשל הכרם רומז לפסוק שנאמר על שלמה המלך (שיר השירים ח, יא), ששמו השני היה ידידיה.

יש אומרים שהושע (ב, ט) מתייחס בדבריו על רדיפה לשווא של מאהבים לשיר השירים (ג, א).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה